נפש
לפחות במסגרת מסורת המחשבה שראשיתה ביוון, נדמה שהשאלה בדבר הפוליטיות של הנפש אינה ותיקה יותר מהשאלה ההפוכה לכאורה – בדבר ה”נפשיות” של הפוליס. באותם חיבורים ראשונים שעוסקים בין היתר בנפש ובמדינה, בראשם ה”פוליטיאה” של אפלטון וה”פוליטיקה”, “על הנפש” ו”האתיקה הניקומאכית” של אריסטו, הדיבור על האחת נגוע מראשיתו בדיבור על האחרת. בלבו של הדיאלוג האפלטוני…
סבל
הסבל הוא מרכיב בסיסי של ההתנסות החיה, המגדיר אותנו כישויות רגישות. הייחוד שלו ביחס לתחושות אנושיות אחרות נובע משלושה מאפייני יסוד שהצגתם ההדרגתית תאפשר לנו לחשוף את הקשיים בהגדרתו. חשוב להעלות מאפיינים אלה בטרם נתייחס להוויית הסבל, כי באמצעותם יתבררו נקודות העיוורון שמטלטלות את הדיון כולו.
סגנון
הצבתו של המושג "סגנון" באופק של המחשבה הפוליטית מבקשת להורות על הכללה מושגית הפוכה; הסגנון הוא מצע הנפרש מתחת לפני השטח של כל הגדרה של הפוליטי, או צל המוטל על פניה. השאלה "מהו סגנון" מניחה היענות אידיאלית או רדיקלית לבחינת הפוליטי בצורתו הלא-מפורשת ביותר. הסגנון נוכח בכל היגד פוליטי, בכל מעשה או אירוע פוליטי.
סינקופה נופית
לו אפשר היה להתחיל מאמר ביצירה מוזיקלית, הייתי בוחרת בקונצ'רטו לפסנתר בסול מז'ור של מוריס ראוול. רצף הסינקופות הפותחות את היצירה מדגים את המתח וההתאוות העומדים בבסיסו של המקצב הסינקופלי, המתאפיין בהשהיה, קיטוע וחֶסר. במאמר זה אבקש לטבוע את המושג "סינקופה נופית" ולדון בו באמצעות דיון ביקורתי במופעים נופיים ובמערכים מרחביים של נוף מתוכנן (גנים) […]
ספרות בקול הקורבן
"העבירה המושלמת" אינה כרוכה בחיסול הקורבן או העדים […] אלא בהשגת שתיקתם של העדים, חירשות השופטים ואי-עקביותה (אי שפיותה) של העדות. ז"פ ליוטאר, הדיפרנד בראיון שנערך עם הסופר והמשורר יצחק לאור לרגל צאת ספרו "אהבת עולם", שאל המראיין יוני ליבנה את הסופר מדוע, בניגוד להצהרתו המוקדמת, לא כתב ספר על הפרשה הציבורית שבה נטען כלפיו […]
סובייקט-אזרח
בעקבות הֵגל ונגדו, היידגר מציג את דקארט בתור הרגע שבו נוסדה (בפילוסופיה) "ריבונותו של הסובייקט", רגע שמציין את הולדת השיח על המודרניות. הצגה זו מניחה שהאדם, או נכון יותר האגו, נקבע או נתפס בתור סובייקט (סובייקטום – subjectum – נושא). מטקסט אחד למשנהו, ולפעמים בתוך אותו "טקסט" עצמו (אני מתייחס כאן קודם לכל להרצאה "העידן…
סובייקטיביות
אם השפה (langage) היא כלי תקשורת, כפי שנהוג לומר, מה מקנה לה את התכונה הזאת? אולי זו שאלה מפתיעה, כמו כל שאלה שמאתגרת את המובן מאליו, אבל לפעמים מועיל לבקש מן המובן מאליו להצדיק את עצמו. שתי תשובות עולות בדעתנו בזו אחר זו. הראשונה היא שכך משתמשים בשפה בפועל, ללא ספק משום שהאדם לא…
עובד ארכיון
בין השנים 2010–2012 חזרתי לעיתונים השמורים בספריית בית אריאלה וצילמתי מחדש את כל הצילומים שפרסמתי במהלך 26 שנות עבודתי כצלם עיתונות (ב"חדשות" בשנים 1985–1993; במקומון "העיר" בשנים 1996–2005; ב"הארץ" בשנים 1993–1996; ובמהדורת סוף השבוע של "הארץ" בשנים 1993–2012). כך יצרתי את "הארכיון" שהוצג מאוחר יותר במוזיאון לאמנות עכשווית קסטיליה ולאון בספרד (MUSAC) ובחללי אמנות…
עם
נקודת המוצא של כל הגדרה למשמעות הפוליטית של המושג "עַם" חייבת להיות העובדה המוזרה שבשפות האירופיות המודרניות הוא מסמן תמיד גם את העניים, את חסרי הכול, את המודרים. מונח אחד מגדיר גם את הסובייקט הפוליטי המכונן וגם את המעמד שבפועל – אם לא בדין – מוּדָר מן הפוליטיקה.
עם נבחר
הטענה כי המדינה היהודית סובלת מביקורת לא הוגנת או לא פרופורציונלית עומדת ביסוד האפולוגטיקה וה"הסברה״ הישראלית בימינו .ביסודה של טענה זו עומדת הנחה כללית יותר, שמהווה מוסכמה כללית לוויכוח הפוליטי בישראל ועל ישראל, שמדינת ישראל ראויה לאותו יחס כמו מדינות אחרות בעולם. במאמר שלהלן אטען כי הציפייה ליחס ״נורמלי״ כלפי ישראל היא חסרת תוחלת;…