גיליון 1 | عدد ١

בית: יחידה טריטוריאלית שהיא גם יחידה ארגונית. “ארבעה קירות וגג”, כמאמר הביטוי, המְתַחמים חלל שמאחד בתוכו, מנקז לתוכו, מארגן תחתיו שורה של פונקציות וסדרים: המשפחה וקרבת הדם (ובהשאלה גם קבוצות אחרות: העניים בבית התמחוי, הזקנים בבית האבות, האסירים והעצירים בבית הסוהר), רבייה, רכוש פרטי, הזנה וטיפול. אולי יש מקום להטרים ולטעון כבר כאן שכזו גם המדינה: יחידה טריטוריאלית תחומה בגבולות, שהיא גם מערך מוסדי המארגן תחתיו את כלל האזרחים (וגם כמה שאינם אזרחים), המסדיר את הרכוש הפרטי (או לפחות מספק תשתית להסדרה זו, גם אם אינה אלא שלילתו של הרכוש הפרטי), והמספק (ברמה זו או אחרת) שורה של צרכים חברתיים (כדוגמת חינוך, בריאות או רווחה)…

ההכרזה מופיעה בשדה הפוליטי בצורה מובלעת או פרזיטית, שכן החשיבות ניתנת בדרך כלל לדבר שעליו מכריזים, ולא לעצם הפעולה הלשונית של ההכרזה. אך בחינה מעמיקה יותר של תפקודה הלשוני של ההכרזה ממחישה כיצד ההכרזה, דווקא בשל ייחודיותה הלשונית, היא גם בעלת חשיבות פוליטית, בעיקר ביחס לסמכות הריבונית, לכינונה ולאשרורה.

“כל המדינות, כל צורות השלטון אשר היתה להן ויש להן כיום ממשלה בבני האדם, היו והינן או רפובליקות או מונרכיות.” זה המשפט הפותח את חיבורו של מקיאוולי הנסיך,1 והוא כנראה המופע הראשון של המילה “מדינה” (state, état, stato, staat) בשפות האירופיות כמונח המציין צורת שלטון. זה שימוש יוצא דופן במילה, גם אצל מקיאוולי וגם בין בני דורו במאות ה15- וה16, שעדיין דיברו על stato בתור מצב ענייניו של השליט, מעמדו, נכסיו, הצבא העומד לרשותו וסיכוייו לשרוד.

המשימה שהציבו מארגני הכנס שלכבודו נכתבה הגרסה הראשונה של מאמר זה היתה כפולה: להגדיר, ולעשות פילוסופיה פוליטית מעבר לאופק המחשבה הליברלי. אלא שנדמה לי שגלומה במשימה הזאת סתירה. הגדרות, כך נדמה לי, הן אופן של ארגון ידע, שבהקשר ההיסטורי הנוכחי כרוך במחשבה ליברלית. הרי בין יריות הפתיחה של הליברליזם תופסות מקום בולט היריות במסיגי הגבולות ובעוקרי הגדרות: אותם diggers ו-levellers, אשר ניסו לתבוע את זכותם לעשות שימוש באדמות המשותפות, ה-commons שהאריסטוקרטיה האנגלית החלה מנכסת לשימושה הבלעדי. בתנאים ההיסטוריים הנוכחיים, כך נדמה לי, גידור והגדרה של שטחים ושל מושגים כרוכים בפרקטיקות ובאופקי חשיבה ליברליים, שתובעים הפרדות ואבחנות ברורות וציבוריות, ולפיכך מקשים על נוודות בעולם ובמחשבה ועל שיתופים חוצי גדרות.

כשהבן שלי נולד לפני כמה שנים, גיליתי להפתעתי שהוא בעצם הם. זה לא היה גילוי ביולוגי – בהחלט נולד לי בן אחד ויחיד. זה היה גילוי לשוני, או יותר נכון – תרבותי. כי בזמן שאני רק התחלתי להתוודע אליו, אל העוצמות והרגישויות שלו, אל קימורי גופו וארשת פניו, אל מבעיו ותביעותיו, התברר לי שאנשים רבים, מחוגים שונים ־ משפחה, חברים, אנשי מקצוע ־ כבר מכירים אותו, יותר נכון ־ אותם, וגם טורחים להגיד לי דברים עליו… כלומר עליהם. "הם אוהבים שמחזיקים אותם ככה”, "צריך להרגיל אותם לישון לבד”, "הם מחוברים מאוד לאמא שלהם”, "הם בודקים גבולות”, "הם חמודים נורא בגיל הזה”. בהתחלה הייתי מבולבל, אחר כך התרגלתי, אחר כך זה הזכיר לי כל מיני הם-ים אחרים: "ככה זה בתרבות שלהם”, "הם מבינים רק כוח”, "הם לא נחמדים”. אז הבנתי שבעצם נולד לי בן מיעוטים. "מיעוט” הוא המונח הראשון שנקשר במושג "מינוריות”. אבל קודם לכן, הגדרה…

הגדרה מילונית התואמת את מה שאבקש להציג קובעת כי מקום הוא “חלק כלשהוּ בַּמרחב, אזור, שטח שאדם או בעל חיים נמצא או גר בו או שיש בו התרחשות כלשהי וכד’.” אבל כאשר אנחנו מצלמים מקום, הרבה פעמים לא קורה בו שום דבר ואף אחד לא נמצא בו, ולפיכך נוצר סוג של כישלון בזמן הפעולה…

בעקבות הֵגל ונגדו, היידגר מציג את דקארט בתור הרגע שבו נוסדה (בפילוסופיה) “ריבונותו של הסובייקט”, רגע שמציין את הולדת השיח על המודרניות. הצגה זו מניחה שהאדם, או נכון יותר האגו, נקבע או נתפס בתור סובייקט (סובייקטום – subjectum – נושא).

הדיון שבתוכו הגדרה זו מבקשת להתערב הוא דיון על אודות המדינה, המתרחש בתקופה שבה בפילוסופיה פוליטית, במדעי החברה ובמשפט כבר הוטמעו תובנות על תהליכי גלובליזציה שהפכו במאה העשרים את כדור הארץ ליחידה פוליטית אחת. במסגרת תובנות אלה הכריזו דוברים שונים זה מכבר, ולא פעם, על מותה של מדינת הלאום. בדיון זה אבקש להתערב באמצעות הניסיון לענות על השאלה מי הם פליטים. אטען כי כדי להבין מי הם פליטים, וכן את דרכי הפעולה של מדינות ברגע ההיסטורי הנוכחי, יש הכרח להבין כיצד הוגדרו פליטים במשפט הבינלאומי במשך המאה העשרים, ואת יחסי המדינות אליהם על רקע הגדרות אלו.

כתב-העת המקוון מפתח: כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית הוא לקסיקון בהתהוות. כל מאמר בכתב העת מוקדש למושג אחד ומראה את הרלבנטיות שלו למחשבה הפוליטית, ובאופן כללי יותר, למחשבה על הפוליטי. השאלה מהי מחשבה פוליטית ומהו “הפוליטי” – כתכונה, כתחום עניין, כממד של הקיום האנושי או כסוג של אירוע – אינה מוכרעת כאן מראש.

המושג “רגולציה” מציין “ויסות, הסדרה, קביעת סדר מסוים בדבר” (אבן שושן). מאמר זה מגביל את עצמו לדיון ברגולציה, או בהסדרה של התחום החברתי – כלומר של הפעילות האנושית במסגרת חברוֹת. באופן ספציפי יותר, המאמר יעסוק בהסדרתם של יחסים חברתיים מסוג מסוים – היחסים הכלכליים. זוהי צורת ניתוח מובחנת של הכלכלה, שנקודת המוקד שלה הם המנגנונים החברתיים ־ המוסדות, השיחים והכוחות ־ המַתנים, מתַעֲלים ומַבנים את ההתנהגות הכלכלית של יחידים.