גיליון 10 | عدد ١٠

בית הספר נמצא היום, אולי יותר מאי פעם, במרכזו של ויכוח לוהט. ויכוח זה, שמתנהל הן בזירה הציבורית והן במחקר האקדמי, נוטה להצטמצם לדיכוטומיה ברורה, שבכל אחד מקצותיה עמדה נחרצת נגד בית הספר או בעדו.

1993. בעיר שדרות, מאחורי מגרש הכדורגל בבית הספר הראשון שלמדתי בו אחרי שהיגרתי לישראל, עמד סלע עצום ושחור. מילים צבועות בלבן, חרוטות בסלע בשני טורים, הזכירו לי את הסיפורים ששמעתי על לוחות הברית, רק שכאן, על האבן השחורה, השם שלי הופיע בראש הטור השמאלי.

במאמר זה אנו מבקשים לפתח את המושג “זיכרון מרחבי” באמצעות דיון בתפקידיו השונים ובדרכים שונות להבינו ולהבנותו במרחב. נבקש לעסוק בדרכים שבהן זיכרונות מרחביים עשויים לבוא לידי ביטוי בקונטקסט קהילתי-תכנוני, ונעשה זאת באמצעות הצגה וניתוח של ארבעה ביטויים/ייצוגים של זיכרון מרחבי שזיהינו בפרויקט תכנון עם קהילה בשכונת מעונות-ים בעיר בת-ים.

המושג כללי המשחק מתייחס בראש ובראשונה למאפיין שהוזכר רבות בספרות העוסקת במשחק: החוק והסדר. בחינת המושג כללי המשחק במאמר הנוכחי תתבסס על מושג המשחק, ותראה בו מה שבהכרח יש בו חוק ־ במובן הרחב של המילה ־ כלומר ארגון פנימי כלשהו, מוסכמות לגבי כללים המסדירים את האופן שבו פעולות חוזרות על עצמן.

מילון אוקספורד מגדיר את המילה skill כ״יכולת לבצע דבר מה בדיוק ובוודאות, ידע מעשי המשולב ביכולת, או יכולת לבצע תפקיד, הנרכשת או נלמדת באמצעות אימון.״ בעברית, שתי מלים נפרדות מתארות את היכולות התכליתיות הנרכשות של בני אדם: ״מיומנויות״ ו״כישוּרים״.

במבט פנורמי-היסטורי קשה למצוא הגדרה יציבה למלנכוליה. אחד המנסחים הראשונים של המושג, רוברט ברטון, התריע כבר בשנת 1621 על כך שהניסיון לאחד את ריבוי המופעים של המלנכוליה לכדי הגדרה אחת משול לניסיון להשתלט על מפלצת מרובת ראשים.