במשפט הראשון של המורשת האירופית, במשפט הפתיחה של האיליאדה, מופיעה המילה “כעס”, הרת גורל וחגיגית כמו צו שאין לסרב לו. כראוי לתפקידו במשפט הבנוי היטב, שם העצם “כעס” נמצא ביחסת המושא. “את הכעס שירי, אלָה, של אכילס בן פלאוס…”. הצבת המילה מבטאת פאתוס רב. איזה סוג של יחס כלפי הכעס מוצע למאזינים בפתח האפוס?