לפעמים, כשצריך לומר במילה אחת את מה שהיינו רוצים שיהיה כאן אנחנו פשוט אומרים: שיהיה “נורמלי”. כש”נורמלי” מתייחס לקיום הפוליטי עצמו (לקיום של הקולקטיב כקולקטיב), הוא מופיע כַאוטופיה של המקום שתופס את עצמו בעת ובעונה אחת כפרובינציאלי (ולכן רוצה להיות כמו…), כמקום טרוד, מסוכסך וקרוע (ולכן רוצה להיות פשוט שליו), וכמקום הנמצא במצב חירום…